מאת יותם יעקבסון
(הכתבה פורסמה ב"מסע אחר", גיליון 158, נובמבר 2004) http://www.masa.co.il/

כשם שזרועה אדמתה של לדאק בסטופות, מצבות מקודשות גדולות, כך היא זרועה בלהאמו, נשים המתקשרות עם כוחות נעלמים. שלא כמו הסטופות, הלהאמו אינן בולטות בנוף והן נסתרות מעיניו של התייר המזדמן. בהכרות מעמיקה יותר מסתבר, שהלהאמו נמצאות כמעט בכל נקודת ישוב ומהוות חלק בלתי נפרד מהווי החיים המקומי. האמונה בלהאמו פותחת את דלת האפשרי אל דברים רבים שבמערב נהוג להתייחס אליהם ברציונליות צרופה ולכן לשלול את קיומם.

בסיועו של כוח-על יכולות הנשים לשכך כאבים, לאבחן מחלות ולרפאן, לדעת את העבר ולגלות את העתיד.
הכינוי להאמו (Lhamo), לו זוכות המתקשרות בשפה המקומית, מורכב משתי מילים; להא (Lha) - אל, ומו (Mo) - נקבה. במידה שמדובר במדיום גבר הוא נקרא להאפה. פה (Pa) - זכר. במהלך כל בירורי הכרתי להאפה אחד בלבד.

לפי האמונה המקומית נשות הלהאמו חשופות לעולמות של צורות קיום חסרות גוף.  צורות קיום אלו מתחלקות לכוחות הטובים האלוהיים, הקרויים להא, ולכוחות הרעים הדמוניים, המכונים דאי (Dei). אלו גם אלו נזקקים לגוף נשלט, כדי לבוא לידי ביטוי ולהוציא את כוונותיהם מן הכוח אל הפועל.

על גופן ונפשותיהן של הנשים, שערוץ התקשורת פתוח אצלן, ניטש מאבק בין כוחות הטוב לכוחות הרע. המאבק מתבטא בטלטלות נפש עזות, שהיו זוכות ברפואה המודרנית לכינויים מגוונים של מחלות נפש. בלדאק ישנם עשרות סיפורים אודות נערות שבשלב מסוים בחייהן, בצעירותן או בבגרותן, החלו להתנהג בצורה מוזרה. הדבר התבטא בהתקפים של צחוק לא מבוקר, בכי, התפרצויות חימה או בהתנהגות שאיננה תואמת את הזמן והמקום.     

בזמן שהותי אצל מארחי נפחה נערה צעירה את נשמתה בבית השכנים. מארחיי סיפרו לי בפירוט את השתלשלות האירועים מההתקף הראשון ועד לפטירתה. "המאבק בין הלהא לדאי מחליש מאד את הגוף ואת הנפש. שני הכוחות ניצבים זה מול זה ומושכים כל אחד לצדו"- הסבירו. בקרב הלדאקים מקובל שבהעדר טיפול מתאים עשוי מאבק זה להסתיים במוות. כל הלהאמו שפגשתי מתארות תקופה שקדמה להכשרתן, שבה התנהגו בצורה מוזרה, לעיתים באופן לא-הכרתי, כך שלא זכרו את מעשיהן, אלא שמעו עליהם מפי קרוביהן. הטיפול, תאורטית, נשמע פשוט והגיוני; חוסמים את דרכם של כוחות הרשע אל גופו ונפשו של האדם ומאפשרים את הגעתו של הלהא בלבד. בכך שמים קץ למאבק שבו משמש הגוף שדה מערכה.

מסוגלים להעניק טיפול כזה הם או להאמו שעברה תרגול מונחה או לאמה (Lama), נזיר בודהיסטי בכיר, שעבר לשם כך הכשרה מיוחדת. הטיפול במהלכו נחסם הדאי הוא מסתורי וסודי. למעשה, רק מי שחווה אותו בעצמו יודע את טיבו. בעזרת הטיפול מבריא מי שעל נפשו נלחמו. על ידי חסימת הדאי נותר ערוץ התיקשור פתוח עבור הלהא בלבד. זהו כוחם של האלים שמטרתם לסייע לבני האדם ולשאר היצורים החיים עלי אדמות. רבים מהכוחות המיטיבים מוכרים וזוכים לשמות. יש להם תכונות מאפיינות ולעיתים מיוצגים באיקונה מפורטת. מטרתם זהה למטרת המאמינים הבודהיסטים- שיפור הקארמה, סך המעשים הטובים הנזקפים לזכותם.

בחירתה של נערה
בהמשך הטיפול ניצבת בפני המטופלת בחירה; האם להיוותר כלי שרת בידי האלים ולהיות ללהאמו, להפוך למטפלת, או לבצע טקס טום (Tum) המונע גם את גישת כוחות הטוב.
במידה ובוחרת המטופלת להפוך ללהאמו, היא מתחילה תקופה של חניכה ואימונים על ידי להאמו בכירה. כדי לזהות את אמיתות הלהא הנכנס במתקשרת הצעירה עליה לעבור שורת מבחנים, שרק מעטים מתוכם הסכימו לחשוף בפני. כדי להיות מוכרת כלהאמו על המטופלת לגלות מיקומם של חפצים שהוחבאו על ידי שלושה ילדים ושלוש ילדות. במבחן אחר היא נדרשת לשלוף אבנים לבנות בלבד מתוך קערה גדולה מלאה מים ואבנים המונחת מאחורי גבה.

במידה שהמטופלת עוברת את המבחנים בהצלחה, עליה לעבור תרגולים שנועדו לאפשר לה לקבל את הלהא בקלות ולחיות אתו. במהלך הלימוד המנחה מכה לעיתים את המתרגלת. המכות נועדו להרחיק את הדאי שהוא מקור לטעות. התרגולים מלמדים את הלהאמו כיצד לקרוא ללהא רק בשעה יעודה, כשהן ניצבות לפני מטופלים, ולהפעיל אותו על ידי כניסה לטראנס. הלהאמו העידו בפני שבמהלך הטראנסים הראשונים עדיין נאבקים הלהא והדאי ולכן הן עוברות עינויים של ממש. לעיתים הטראנסים כה מפחידים וכואבים שחלקן דורשות להפסיק את התרגול.

רק במהלך הטראנס נשלטות הלהאמו על ידי הלהא. בשאר הזמן אין כל ביטוי לנוכחותו והן חיות חיים רגילים. עם זאת, כדי שתוכלנה להיות כלי ביטוי עבורו, עליהן לשמור על כללים ברורים: מדיטציה ותפילה יומית, טהרת גוף ותזונה צמחונית בעיקרה. את הכסף שהן מקבלות עבור טיפוליהן עליהן לתרום למנזרים או לצורך הקמת מבני קדושה. המניע המנחה אותן צריך להיות עזרה לזולת.

בעשרות השנים האחרונות הולך ומתרבה מספר הלהאמו בלדאק. ההשערות לכך רבות. יש הטוענים שהסיבה היא הכיבוש הסיני בטיבט, שבעקבותיו ברחו אלים ומצאו מפלט בקרב ההרים הנישאים והקהילה הבודהיסטית של לדאק. אחרים טוענים, שככל שלדאק נעשית חומרית יותר ומתרחקת מערכיה הקדומים, נזקקים תושביה ליותר עזרה. על כך מגיבים האלים באמצעות התגלותם בלהאמו רבות יותר.

הקשר בין פולחן הלהאמו לבין הדת הבודהיסטית מורכב ומסובך. לאמות רבים מתנגדים ללהאמו בטענה שמדובר בשריד של דת הבון (Bon), אותה דת אפלה, ששלטה בטיבט עד שהבודהיזם תפש את מקומה במאה השמינית לספירה. אחרים מתנגדים להשתחוות ללהאמו ולהגשת הקטאק (Katak)- צעיף לבן המוגש לאלים ולאנשי דת בכירים כאות לאמונה, כניעה וכבוד. הם חוששים מהזיהוי שעושים אנשים בין כוח הלהא לגוף הפיסי שמשמש אותו, דבר שמתבטא בסגידה ללהאמו במקום לאל.

חרף התנגדות זו, ניתן לראות לא אחת נזירים המגיעים לטיפול אצל הלהאמו. אם מדובר בנזיר בעל מעמד, תבצע הלהאמו את הטיפול כשבד מפריד בינה לבין עורו, ותמנע ממגע ישיר. להאמו רבות טוענות שהאחראי לכוחן של כל הלהאמו בלדאק הוא סטקנה רינפוצ'ה (Stakna Rinpoche), ראש המנזר של סטקנה. לעיתים הן מתארות אותו כמתג ראשי שיכול באחת "לכבות" את כולן. אף שנפגשתי אתו לא הצלחתי לברר קשר זה.

מטלטלת, מלחשת, מתנשפת, מגהקת, משהקת
למי שאיננו מורגל בו, יראה הטיפול של הלהאמו תמוה, מוזר ומפחיד. בדרך כלל מתכנסים המטופלים בבית הלהאמו על פי מערכת מוכרת של ימים ושעות. חלקם מגיעים אליה לאחר שעשו מרחק ניכר ברגל או בנסיעה. רק במקרים נדירים תגענה הלהאמו אל בית המטופלים. בבית הלהאמו מתיישבים המטופלים בחדר שיועד למטרה זו. מעניין לציין, כי נוסף על המטופלים הבודהיסטים מגיעים מוסלמים רבים. בהדגישן זאת מבקשות הלהאמו להוכיח את אמיתות כוחן.

הלהאמו  יושבת מול המטופלים ועורכת בקפידה את פינת הפולחן שלה: דרגש נמוך מאורך, שעליו היא עורכת שורה של קערות ובהן מנחה של שעורה, אורז וצ'אנג- בירה מקומית משעורה. את המנחות היא מסדרת בקפידה בצורות קוניות ומוסיפה עליהן נרות חמאה וקטורת. לעיתים, לאחר סידור פינת הפולחן, יש שהלהאמו יוצאת מהחדר ושבה אליו בריצה לאחר שמים קרים הותזו על פניה. הלהאמו צועקת, מנופפת בזרועותיה ומשליכה עצמה לפני הדרגש. לצורך הטראנס, כניסתו של הלהא לגופה, עורכת הלהאמו תפילה המלווה בצלצול פעמון ופעימות תוף קטן שהיא אוחזת בידיה. במהלך התפילה היא מניחה מעל בגדיה הרגילים גלימה גדולה ססגונית ועוטרת לראשה כתר ובו חמישה עלעלים בצבע זהב. על כל עלעל מצויר אחד מחמשת הדהיאני בודהות (Dhyani) המסמלים אספקטים שונים של מהות הבודהא. לעיתים מכסה מטפחת את פיה ואפה.

עם סיום התפילה והכניסה לטראנס מוכנה הלהאמו לטפל. אצל חלק מהלהאמו חל שינוי בקול ובהבעת הפנים. הממתינים לטיפול ניגשים אליה אחד אחד, אם לפי קריאתה ואם לפי סדר פנימי נעלם. כל מטופל בתורו ממהר להתיישב לפני הלהאמו ולקוד קידה כנועה תוך כדי הרכנת ראש והשפלת מבט. חלק מהמטופלים מצמידים את ידיהם זו לזו ואחרים מגישים קטאק. הלהאמו מטפלת בחולים בזה אחר זה תוך שהיא מטלטלת בידיה פעמון, מלחשת לחשים, מתנשפת, מגהקת ומשהקת. לעיתים היא מתפרצת בהתקפי זעם פתאומיים; מכה את עצמה וחותכת את בשרה בחרב. מקום החתך ניראה בבירור אך דם אינו ניגר. ישנן להאמו הנוהגות לאבחן את המחלה לפי האופן בו נוחתים גרגירי שעורה שהושלכו על התוף הקטן. יש המודדות דופק, בדומה לרופאים הטיבטיים בעוד שאחרות נמנעות מגינונים כלשהם.

סאבו להאמו (Sabbu), הקרויה כך על שם כפר מגוריה והמכונה גם אבהי (Abhi)- הזקנה, היא הלהאמו המבוגרת ביותר בלדאק והבכירה שבהן. בגיל 73 היא עדיין מטפלת בחולים. טיפולה מתחיל בהרכנת ראשו של המטפל אל מעל מחתת קטורת מעשנת, שענפי ערער מוספים אליה מפעם לפעם. הם נשרפים לאט תוך הפצת ניחוח עז. אחר כך נוטלת סאבו להאמו סכין מלובנת מבין הגחלים ומפשילה את המטפחת מפיה. הסכין מועברת באיטיות, לקול תסיסה, על לשונה השלופה. הבעת פניה איננה משתנה, אין היא חשה בדבר. אחר כך היא נושפת את האוויר החם ששאפה על האזור הנגוע. המטופלים מגיעים אל הלהאמו בגין תחלואים שונים ומשונים; פציעות חיצוניות, דלקות במצב זיהומי מתקדם וכאבים בלתי נראים. עיקר הטיפול הוא יניקה של האזור הנגוע. בעת הצורך מפשילים המטופלים את בגדיהם וחושפים את אבריהם הדואבים. הטיפול נערך גם במקומות מוצנעים, לרוב בנוכחותם של שאר היושבים בחדר. דומה שבהיכל הטיפולים של הלהאמו נעלמת הבושה יחד עם צנעת הגוף.

היניקה מתבצעת לרוב ישירות בפה ולעיתים בעזרת צינורית נחושת קטנה. כך יונקות הלהאמו פעם אחר פעם את אבריהם של מטופליהן. ארשת פניהן לא משתנה גם למראה דלקת קשה או כשעליהן לבוא במגע עם אברי מין. לאחר כל יניקה יורקות הלהאמו לתוך קערה מיוחדת גוש סמיך שמזכיר במראהו בשר, דם קרוש או חומר צמיגי ירקרק כהה. אז נסוכה הבעת גועל על פניהן. אצל כל להאמו נראים הגושים שונים מעט. הגוש הוא תמצית המחלה. לעיתים פולטת אותו הלהאמו על כף ידה ומציגה אותו בפניה מטופל והקהל. לא אחת ראיתי את הלהאמו פולטות מפיהן אבנים קטנות לאחר שינקו את שיפולי בטנו של מטופל. מקורן בכליות, הוסבר לי. דינה של קערת הרקיקות להישפך על ידי המסייעת ללהאמו באחת הפינות המרוחקות בחצר כשמארות נוראיות מוטלות על תכולתה. מספר להאמו נתנו לי הסבר מעניין, לפיו הגוש הנפלט מפיהן איננו המחלה עצמה אלא ביטוי פיסי שלה. כך הן יכולות להראות דבר מה ממשי לאנשים ולזכות באמונם.

לאחר הטיפול בחולה האחרון חוזרות הלהאמו ופונות אל פינת הפולחן. הן נוטלות בידיהן את כלי הפולחן ומתפללות. במהלך התפילה הן מסירות את בגדי הפולחן ומשתחוות. תוך השמעת גיהוקים אחרונים ונשיפות הן קורסות במקומן. חולפות מספר דקות בטרם הן שבות ומזדקפות, פרועות שער. חלקן נראות לעיתים מותשות לחלוטין. הבעת פניהן שבה להיות רכה ומוכרת והן מתבוננות סביבן כמי שאינן מבינות את שהתרחש. "ג'ולאי"- שלום בלדאקית, אמרו לי בהפתעה כאילו לא ראו אותי בהגיעי לביתן.

רנטגן או להאמו?
בלדאק מקובלת האמונה בכוחה הממשי של הטלת קללה, ביכולת של קנאת אדם בזולתו להרע, או בסכנה הקיימת ברוח מת שאיננה מתגלגלת בגוף חדש, אלא נותרת תלויה בין העולמות בשל אחיזתה בחייה הקודמים. רוחות המתים, על אף אהבתן וכוונתן הטובה, יוצרות בנוכחותן צרות רבות. הלהאמו מטפלות גם בבעיות אלו. הטיפול במקרה זה יהיה ממושך יותר ויכלול מספר מפגשים, תלוי בחומרת הבעיה. לא אחת הלהאמו מנופפות בחרב גדולה במטרה להרחיק את הדאי ממטופל, אוחזות בחוזקה בשערו ודורשות מהכוח הרע או מהרוח להזדהות ולהסתלק. שלב נוסף בהפעלת הלחץ על הרוח להסתלק הוא כיפוף לאחור של אצבעות האמה עד כדי כאב. הרוחות בוכות וצורחות דרך הגוף עליו השתלטו, והלהאמו פוקדות עליהן בתקיפות לעזוב. לאחר מכן הן קושרות על אצבעות האמה של המטופל אגד חוטים שעבר ברכה ומטרתו למנוע מהרוח לשוב. אקט זה משמש גם כמניעה ומיושם על מטופלים המועדים להשתלטותה של רוח.
 
הלהאמו מחזקות לעיתים את אבחוניהן הרפואיים או את אזהרותיהן מפעולה כלשהי בעתיד על ידי ציון פרטים מעברו של המטופל. רבים מגיעים אליהן כדי לגלות את גורלו של חפץ אבוד. במידה שהחפץ נגנב, תמנענה הלהאמו לרוב מציון שמו המפורש של הגנב. הן תעדפנה שלא להיות האחראיות למריבות ולכן תמצאנה דרך אחרת לכוון את בעל החפץ לרכושו.
גם כיום, לצד אפשרות קבלת טיפול רפואי מערבי, פונים רבים אל הלהאמו. מקומיים הסבירו לי שמה שבבית החולים יכולים לגלות לאחר בדיקות רבות וצילומי רנטגן יקרים, יכולה הלהאמו לגלות ברגע. כך מובאים אל הלהאמו גם בעלי חיים חולים. אל נפגעים לעיתים כתוצאה מבליעת מסמר או חוט ברזל שפוצע אותם מבפנים. עם אבחון הבעיה יונקת הלהאמו את העצם הזר החוצה ובעל החיים שב לרוב לאיתנו.

להבין את הלהאמו לא ניתן. למרות כל גישושי אני מפקפק בטעם שיש בניסיונות לשאול שאלות ולזכות בתשובות. מראה העיניים מדבר בעד עצמו ומעיד על כך שיש הרבה מעבר לעולמנו ההגיוני והמוסבר. מדהימה יותר מכל העובדה שנשים "חולות" משוקמות והופכות ממטופלות תלותיות למטפלות עצמאיות.                    

* כל הזכויות שמורות ליותם יעקבסון