עמותת ידידי טיבט בישראל (יטי"ב) נוסדה בשנת 1989 על ידי קבוצת ישראלים, שפגשה את הטיבטים הגולים והתרשמה ממצבם ומסיפור חייהם.

הסיפור הטיבטי הינו סיפור אנושי ולאומי המשיק למציאות חייו של כל אחד מאתנו. במרכזו העמידה על הזכויות לביטוי ולהגשמה עצמית ולאומית אך ללא פגיעה ביריב.
העם הטיבטי מתקיים מזה כ-57 שנה תחת כיבוש סיני שפועל בדרכים רבות להשמדת תרבותו ומורשתו ההיסטורית. רבים מהטיבטים, ובראשם מנהיגם הדלאי לאמה, נמלטו להודו כדי להציל ולשמר את תרבותם הנכחדת.

מאבקם של הטיבטים מצטיין בכך שהוא נעשה מתוך ויתור מכוון על שימוש בכוח. לכאורה זהו ויתורם של החלשים, שאינם יכולים למרוד בעוצמתה של סין, אבל לאמיתו של דבר מקורו באידיאולוגיה מוסרית ואמונה דתית עמוקה הקשורות ישירות לאורח החיים הבודהיסטי, המבוסס על חמלה ועל הימנעות מגרימת נזק.

קיים דמיון רב בין סיפורו של העם הטיבטי לסיפורו של העם היהודי. שני העמים השקיעו משאבים רבים בהתפתחות רוחנית ותרמו לעולם תרומה משמעותית, גדולה פי כמה מגודלה הפיזי של האומה. שני העמים עמדו מול כוח ברוטלי של כיבוש וחווית גלות. שני העמים ניסו לשמר את מורשתם בגלות בתנאים כלכליים וחברתיים קשים וחלמו על חזרה לארצם. העם היהודי מהווה השראה לטיבטים, ואנו יכולים לתרום רבות מהניסיון ומהידע שלנו למענם. שוויון הגורל עורר בנו צורך לסייע להם ולהשתתף במאמץ של התקיימות עצמית ושל הצלת המורשת: הרי רק לפני 60 שנה היינו באותו מקום שהם שרויים בו כיום.

מטרתה של יטי"ב היא לסייע לעם הטיבטי הגולה ולהעלות את המודעות הציבורית בישראל לסיפורה של טיבט. כל פעילויות העמותה מתקיימות תוך קשר ישיר עם הממשלה הטיבטית הגולה, והיענות לצרכים שחבריה מעלים בפנינו.

מטרות אלו מתורגמות למתן "הון אנושי" לפזורה הטיבטית – שליחת מומחים ומתנדבים ישראלים בתחומים שונים (פיתוח חקלאי, שימור תרבותי, מחשוב, רפואה, וחינוך) לייעוץ והדרכה לקהילה הגולה בהודו; בהבאת סטודנטים טיבטים לארץ למטרת לימודים והשתלמויות בנושאי חקלאות; בתמיכה וסיוע כלכלי בחינוכם של ילדים טיבטים נזקקים; בארגון ביקוריו של הדלאי לאמה ה14 בישראל; בשיתוף פעולה בינלאומי עם קבוצות תמיכה בטיבט; ובפעילויות הסברה ואירועים רבים שנערכים בארץ ועוסקים במצב בטיבט ובתרבות הטיבטית.

אבל למה טיבט?
רבים שואלים אותנו: "למה טיבט?", "למה לא 'עניי עירך קודמים'"? "האם לא מוטב להפנות את מעט המשאבים שבידינו כדי לסייע לנזקקים בישראל?  ובכלל, "מה לנו ולאומה רחוקה, זרה , שונה מאתנו המתגוררת בהודו"? וגם "ומי עזר לנו כשנזקקנו?"

אלו שאלות חשובות ואנו עצמנו התלבטנו בהן לא מעט. ובכל זאת החלטנו לסייע לטיבטים הגולים.  נתנו לעצמנו נימוקים שונים, חלקם אינם קשורים כלל לטיבטים אלא לפרצופנו שלנו כישראלים.

קודם כל, בעינינו הסיוע לקהילות שונות, טיבטיות או אחרות, הוא חלק מן האחריות המוטלת עלינו כקהילה שזכתה בעבר לסיוע והגיעה לבגרות ולעצמאות.
מדינת ישראל קמה, בין היתר, הודות לנדיבותם ותרומתם של רבבות "זרים", חלקם יהודים ורבים מהם גויים, שהיו מוכנים לתת את כספם, את כישוריהם ואף את חייהם למען קהילה שלא היתה קהילתם.  במלחמת השחרור לחמו טייסים מ'בוגרי' מלחמת העולם השניה, חלקם גויים; מתנדבי חוץ לארץ, לוחמי המחתרת בצרפת; רבים מהם נהרגו. קפיטנים יוונים סיכנו את חייהם למען ההעפלה;  סוחרים אמריקאיים הסתכנו בהברחה ארצה של מכונות לייצור תחמושת; רבבות חוסכים קטנים שיגרו תרומות ממון. בלא מאמציהם היתה מלחמת השחרור קשה שבעתיים. מדוע עשו זאת? מדוע בחרו לשוב ולהילחם לאחר השנים הקשות של מלחמת העולם? מן הסתם הם התלבטו באותן שאלות. הם בחרו משום שהבינו שהאחריות לזולת אינה נגמרת בבית; שלנוכח מעשי עוול אין לשתוק גם אם הם נעשים במקום רחוק; שגם היחיד יכול להשפיע במאבק עם כוחות עצומים שלכאורה אינם בני-שליטה. בלשונו של הדלאי לאמה, הם הבינו את מושג "האחריות החובקת-כל".

כיצד ניתן לגמול להם? על ידי כך שאנו עצמנו נסייע בבוא היום לקהילות הזקוקות לסיוע.  כשקיבלנו את הסיוע היינו נתונים בסיכון, בעלי משאבים דלים ואיומים עצומים. כיום בגרנו. בידינו משאבים רבים. עתה תורנו לסייע לנזקקים של היום. איך אנו  מחזירים להורינו על ההשקעה, האכפתיות, המשאבים והנדיבות שהשקיעו בנו בהיותנו ילדים? על ידי כך שאנו משקיעים בילדינו! בבוא היום ילדינו ישקיעו בילדיהם וחוזר חלילה. חלק מתהליך ההתבגרות של יחידים ושל אומות הוא היכולת לוותר על עמדה אגוצנטרית ולהתחיל לראות גם את האחר ואת צרכיו. הסיוע לאומות אחרות איננו בגדר לוקסוס מתיפייף: הוא ראיה מפוכחת יותר של אומה שהגיעה לבגרות ויכולה עתה לעמוד על רגליה. הנכונות לסייע למי שאני מגדיר כ'שונה' היא אחת מן הדרכים לשיפור עצמי, ובכוחה להשפיע גם על סביבתי הקרובה. כל עזרה שאני מושיט לשונה ממני היא גם עזרה שאני מושיט לעצמי בהגמשה, בחמלה, בהבנה רחבה יותר.

עזרה כזו ניתן להושיט לכל נזקק. אנו בחרנו בטיבטים בגלל שותפות הגורל בין העמים ובזכות המפגש האישי והאנושי עם הטיבטים. כל מפגש כזה מבליט את הייחודי באומה זו: מאור פנים, אופטימיות, העדר מוחלט של אלימות ושל איבה, עבודה קשה, נחישות וחמלה בחיי היום יום. המערכת הציבורית שלהם מונעת על ידי חזון ותבונה. המנהיג הלאומי- הדלאי לאמה- הוא אחד האנשים המופלאים עלי אדמות, צירוף נדיר של תבונה ושל חמלה. למי שלא פגש בהם זה נשמע אולי תיאור רומנטי במקצת, למי שכן פגש ברור שזהו תיאור מדויק. וכל מפגש כזה מעורר את הרצון לעזור להם.

צורת החשיבה האופיינית לאומה הטיבטית על אחריות אוניברסלית, על חמלה, מסייעת להם להיאבק בסינים מבלי לשנוא אותם, והביאה למנהיגם הדלאי לאמה את פרס נובל לשלום. היה טוב לו יכולנו להיות תלמידיהם בעניינים הללו. והנה עוד סיבה לנסות ולעזור דווקא להם.
   (נחי אלון)