בחרב וברעב  | טקסט לדוגמה |
מספרם המדויק של הטיבטים שנהרגו תחת השלטון הסיני, בעיקר בתקופת הכאוס של מהפכת התרבות, לא יוודע לעולם. הטיבטים מספרים על מעשי טבח, על מחנות נוודים שלמים שנמחקו בלחיצת כפתור, על עשרות אלפים שמתו במחנות עבודה, וברעב הגדול בין 1968-1973.
ממה שקרה אז נותרו רק עדויות. הפאנצ'ן לאמה העשירי אמר בסוף שנות השמונים למנהיגים בבייג'ינג ש"אם היו מכינים סרט על הזוועות באזור צ'ינגחאי, הוא היה מזעזע את הצופים. בגולונג נרצחו אנשים רבים וגופותיהם גולגלו מהגבעה לתעלה. החיילים הסינים אמרו לקרוביהם שעליהם לשמוח על כך שהמורדים נהרגו, אילצו אותם לרקוד על הגופות בתעלה, ואז קצרו אותם במכונות ירייה".
אני פאצ'ן, ניצולה ממחנה עבודה בטיבט כתבה, "גופות המתים נזרקו לגיא מאחורי המנזר. כשהגיא התמלא הסינים החלו לזרוק גופות לנהר. הנשרים והכלבים לא היו מסוגלים לאכול את כל הגופות. הצחנה שעלתה מהמקום הייתה כל כך חזקה עד שבמשך שנים אנשים לא יכלו להתקרב לגיא".
הרפורמות הפוליטיות בסוף שנות ה-70 הביאו לשינוי במדיניות הסינית. מלבד הדיכוי האלים של ההפגנות בלהאסה ב-1989, מנסים מאז הסינים להימנע מהרג בלתי מובחן של חפים מפשע.
 כשתפגוש את הבודהה, הרוג אותו
הזהות הלאומית הטיבטית קשורה בזיקה הדוקה לבודהיזם הטיבטי. הביטוי המובהק לזיקה עמוקה זו היא דמותו של כבוד הדלאי לאמה, המנהיג הרוחני והפוליטי של טיבט.
האסטרטגיה הסינית גרסה לפיכך שפגיעה מוחצת בבודהיזם הטיבטי ומוסדותיו תביא לפגיעה אנושה בשאיפות הטיבטיות לאוטונומיה ועצמאות. האידיאולוגיה הקומוניסטית לא יכולה הייתה לסבול את האמונה הדתית. "ההבדל בין השניים", נכתב במסמך רשמי "הוא כמו בין חושך לאור, שקר ואמת. השניים לא יכולים לדור באותו מקום באותו זמן". וכניסתו לטיבט של הדייר החדש, הקומוניסטי והאתאיסטי, סימן את תחילת המערכה להכחדתו של הדייר הוותיק, הבודהיסטי.
עוד בטרם ימי הכאוס האלימים של מהפכת התרבות, ובעיקר במהלכה, נותצו והוחרבו מנזרים ומקדשים. חפצי ערך נבזזו, אבנים יקרות הועברו למחסני הצבא. צלמיות מחימר נשברו בחיפוש אחר אבנים יקרות. לאחר מכן הוטמנו חומרי נפץ בקירות המנזר או המקדש והביאו לפיצוצו. טקסטים נדירים נשרפו ושימשו כדשן לשדות. לאמות קשישים הוכו והושפלו בפומבי. נזירים ונזירות אולצו לשבור את נדריהם ולקיים יחסי מין בפומבי. לאסירים בודהיסטיים מורעבים נאמר בלעג שיילכו לבקש אוכל מהבודהה. ב-1976, עם תום מהפיכת התרבות, מתוך 6,592 מנזרים נותרו שמונה. מתוך 592,558 נזירים ומתרגלים הוצאו להורג 110,000. רבע מיליון אולצו על-ידי הסינים לפשוט את גלימותיהם.
להתכחש לדלאי לאמה
רפורמות פוליטיות בסוף שנות ה-70 הביאו להקלת-מה. הטיבטים הורשו לשקם מנזרים ומקדשים, ולבצע ריטואלים דתיים – הדלקת קטורת, הנפת דגלי תפילה , הדלקת מנורות חמאה, אמירת מנטרות, סיבוב גלגלי תפילה. אבל מהותה של הדרך הבודהיסטית, התרגול והלימוד, עדיין נמצאת תחת פיקוח הדוק. לפני הכיבוש הסיני היו בשלושת המנזרים הטיבטים הגדולים – סֶרַה, דְרֶפּוּנְג וגאדֶן - 24,000 נזירים. היום מוגבל מספרם ל-900. מכיוון שהסינים רואים במנזרים הללו כר פורה לפעילות מחתרתית אנטי-סינית ופרו-עצמאות, הם הטילו מגבלות חמורות על מי שיכול להצטרף למנזרים שכוללות בדיקה מקיפה של הרקע המשפחתי כדי לוודא שהמועמד מגיע מרקע "נכון". דרך מתן תעודות לנזירים "המורשים" מנסים הסינים להעמיק את שליטתם במנזרים. לא פלא שחמישים אחוזים מהטיבטים הנמלטים להודו הם נזירים ונזירות שמבקשים לקנות השכלה בודהיסטית.
מאמצע שנות ה-90 פתחו השלטונות הסיניים בקמפיין מכוון נגד כבוד הדלאי לאמה, במטרה למחות את ההערצה של הטיבטים למנהיגם הרוחני והפוליטי. "יחידות חינוך פטריוטי" ברחבי טיבט כפו על נזירים ונזירות להתכחש לדלאי לאמה ולהצהיר על נאמנותם לשלטון הקומוניסטי. על הטיבטים נאסר לתלות ולהחזיק תמונות של הדלאי לאמה. מנזרים נסגרו. עשרות לאמות אולצו לפרוש מלימוד. על העובדים בשירות הציבורי נאסר להחזיק בצלמיות, טנגקות, ספרי קודש, ולהשתתף באירועים דתיים.
כחלק מהניסיון לבסס את אחיזתם בארץ השלגים מתערב השלטון הקומוניסטי בתהליך הדתי של בחירת גלגוליהם של לאמות ומורים. הפאנצ'ן לאמה ה-11, המנהיג השני בחשיבותו בטיבט, נעצר כאשר היה רק בן 6 ומקום הימצאו לא נודע מאז. במקומו מינו הסינים מחליף מטעמם שהטיבטים מכני בלעג מריר "הפאנצ'ן המזויף".
שפה חדשה
הפגיעה במורשת הטיבטית אינה מוגבלת לפעילות הרוחנית והדתית בלבד. חלק נכבד בכלכלה הטיבטית תפס אורח החיים המסורתי של מחנות נוודים רועי עדרים, שתרבותם מוצגת באופן מרשים בסרט "הימלאיה". מיליון בני אדם ו-70 מיליון בעלי חיים עסקו ברעיית עדרים. אבל הסינים גידרו שטחים, חילקו אדמות, ועושים הכל כדי להעלים את אורח החיים הזה, במטרה להכחידו לחלוטין עד סיום העשור הנוכחי.
פגיעה אנושה ספגה גם השפה הטיבטית. מסמכים רשמיים אמנם עדיין נכתבים בשפה המקומית, אבל השפה הטיבטית חסרת כמעט כל ערך בחיי היומיום. מכתב ועליו כתובת בטיבטית בלבד לא יגיע ליעדו, אפילו בתוך טיבט, בוודאי שלא מחוצה לה. ידע שוטף בטיבטית כתובה ומדוברת לא יסייע למטייל בטיבט, מכיוון שזמני נסיעת האוטובוסים, הכרטיסים, המושבים, כתובים כולם בסינית. אדם שיודע טיבטית בלבד יתקשה לקנות את מוצרי הבסיס הקיומיים. לתפקידים בממשל נדרש ידע בסינית, ורבים מהפקידים הסינים לא מסוגלים לקרוא ולכתוב בטיבטית. בבתי הספר מלמדים סינית בלבד.
הטיבטים מופלים לרעה כמעט בכל תחומי החיים. הטענה הסינית שהכלכלה בטיבט פורחת, נכונה ביחס למהגרים הסינים. טיבטים עם קשרים במקומות הנכונים נהנים מהמצב, אבל הרוב שרויים במצב כלכלי קשה. שירותי הבריאות ניתנים כמעט אך ורק בערים שם מרוכזים המהגרים הסינים. רק 10 אחוז מתקציב הבריאות מופנה לאזורי הספר שם יושבים הטיבטים. החינוך הטוב יותר והמורים הטובים יותר עומדים לרשות הילדים הסינים.  משטר אימה ומאסר
טיבט ממשיכה לככב בדו"חות שמפרסמים ארגוני זכויות אדם. מעצרים, חקירות, עינויים, ממשיכים להיות חלק מרכזי במדיניות של סין לביסוס שלטונה בטיבט.
הטיבטים חיים תחת משטר בלתי נסבל. כל פעולה יכולה לשמש כעילה למעצר: שיחה עם זרים, תליית פוסטרים, שירים פטריוטיים, החזקת בספרים או בתמונות של הדלאי לאמה. מערך משתפי פעולה ומוסרי מידע הוקם במנזרים, מקומות עבודה, בתי ספר, משרדים ובנייני מגורים. קווי טלפון נמצאים תחת ציטוט. תמריצים ניתנים למלשינים.
בעשור האחרון, בעקבות פעילותם של ארגוני התמיכה בטיבט ודעת הקהל הבינלאומית, שינו הסינים את מדיניותם. מספר האסירים הפוליטיים ירד בחצי, כמעט ולא מוטלים עוד עונשי מוות. במקום זאת הסינים ממררים את חייהם של אסירים בבית הכלא ולאחר השחרור. סין אמנם אישרה את אמנת האו"ם נגד עינויים ויחס בלתי-הומני ב-1988, אבל אסירים טיבטים עדיין מעונים באמצעים שונים, נמצאים תקופות ארוכות בבידוד, ומורעבים ממזון וממים. עשרות מתו בכלא כתוצאה מאי-קבלת טיפול רפואי לפצעי ההתעללויות.
לאחר השחרור נאסר על אסירים פוליטיים לחזור לעבודתם או למנזר. בדרך כלל הם נדרשים לשוב למחוזות ילדותם, לאזורים כפריים בהם אפשרויות התעסוקה מוגבלות. הם ומשפחותיהם מושמים תחת מעקב. הם לא יכולים להקים עסק פרטי מכיוון שרשיון עסק ניתן על ידי הממשלה. חברים וקרובי משפחה מוזהרים שלא לסייע להם ומוענשים לעתים קרובות. אסירים רבים מספרים שלנהל חיים נורמליים לאחר השחרור קשה יותר מאשר תקופת המאסר עצמה.
גם כיום ממשיכים להתבצע מעצרים בתכיפות. מרבית העצורים הם עדיין נזירים ונזירות, אבל גם אנשים פשוטים, מורים, חקלאים, מושמים במעצר לתקופות שונות. העברת אוכלוסייה
העברת אוכלוסייה - יש הרי מיליארד ורבע סינים - היא אחת הדרכים של הממשל בביג'ינג לקבוע עובדות בשטח ולפתור אחת ולתמיד את "הבעיה הטיבטית". כיצד תוכל הקהילה הבינלאומית לדרוש אוטונומיה לטיבט, שלא לדבר על עצמאות, אם מרבית התושבים שם סינים בני האן?
גם באזורי מיעוטים אחרים נהגו הסינים במדיניות דומה של סיניפיקציה. במונגוליה הפנימית מספר המהגרים הסינים כיום גדול פי חמישה מהמקומיים; באזורים האויגורים במזרח טורקמניסטאן, מספרם גדול פי שלושה.
זמן קצר לאחר כיבוש טיבט הודיע מנהיג סין, מאו דזה-טונג, על רצונו להכפיל בחמש את אוכלוסיית טיבט. טיבט העצמאית הורכבה משלושה מחוזות. מה שהסינים מכנים "האזור האוטונומי הטיבטי" (TAR) כולל רק את מחוז או-טסאנג, ומהווה מחצית מגודלה המקורי של טיבט. זהו אזור שומם יחסית ותנאי הקרקע בו קשים. שני האזורים האחרים במזרח טיבט, אמדו וקאם, סופחו לפרובינציות הסיניות המערביות צ'ינגחאי, גאנשו, סיצ'ואן ויונאן.
קשה להעריך במדויק כמה מהגרים הגיעו מסין לטיבט. השלטונות בבייג'ינג מדווחים על מספרים סותרים, ובדרך כלל נוטים להמעיט בהערכותיהם כדי להחליש את הלחץ הבינלאומי. ברור עם זאת, שהטיבטים הפכו למיעוט באדמתם. ההערכות מדברות על 7 מיליון סינים לעומת 6 מיליון טיבטים באזור הטיבטי העצמאי. באזורים הפוריים של קאם ואמדו המצב גרוע יותר. בצ'ינגחאי רק חמישית מהאוכלוסייה הם טיבטים, היתר סינים.
השלטונות בבייג'ינג מספקים שורה של תמריצים שנועדו להפוך את ההגירה לטיבט לאטרקטיבית. למהגרים מוענקות אפשרויות עסקיות מועדפות, הקלות במס, תעסוקה מובטחת, ומדיניות ילודה נוקשה פחות שמאפשרת להם להביא לעולם כמה ילדים ולא רק ילד אחד כפי שנהוג בשאר סין. מעל לכל, הם מגיעים לאזור בו הם מהווים את אדוני הארץ ויכולים לפגוע כרצונם בתושבים המקומיים.
להשגת הרוב הסיני בטיבט יש משמעויות כלכליות מרחיקות לכת. את התקציבים לטיבט מזרימה סין בעיקר לאזורים העירוניים בהם יושבים הסינים. הפרוייקטים הללו נועדו גם להפוך את טיבט לאטרקטיבית יותר עבור המהגרים הפוטנציאליים בסין עצמה. המהגרים הסינים מהווים כיום רוב בטיבט. הם השתלטו על הכלכלה ופוגעים בפרנסתם של הטיבטים. ב-1992, מתוך 12,227 חנויות ומסעדות בלהאסה, רק 300 היו בבעלות טיבטית. בטסאווה פאשו במחוז קאם, הסינים מחזיקים ב-133 עסקים זעירים, הטיבטים בחמישה. היחס זהה בערים אחרות: בצ'אמדו 748 לעומת 92, בפואוו טראמו 228 לעומת שלוש.  למי הרכבת הזו?
התפתחות מרכזית בתקופה האחרונה היא חניכתה של מסילת הרכבת ללהאסה ביולי 2006. הרכבת מקשרת את טיבט בפעם הראשונה עם מערכת הרכבות הסינית. עד אז ניתן היה להגיע לטיבט מסין רק בטיסה יקרה או בדרכים משובשות שהיו סגורות בחלקים נרחבים מהשנה. פתיחת המסילה תקל על העברת המחצבים ומשאבי הטבע השייכים לטיבט. כמה חודשים לאחר שנפתחה המסילה דווח לפתע כי מאגרי מחצבים נדירים נתגלו במקרה סמוך למסלול שלה. המסילה תאפשר למיליוני מהגרים ולאלפי חיילים סינים להגיע לטיבט ביתר קלות. טפטוף ההגירה הסיני לטיבט עלול להיהפך למבול. בממשלתו של הדלאי לאמה מתארים זאת "הכיבוש השני של טיבט". כבר בשנה שחלפה מאז נפתחה הרכבת עלה מספר התיירים לטיבט ב-40 אחוז, כאשר הרוב המכריע (93 אחוז) הם סינים.
הסינים טוענים שטיבט חסרה תשתית תעבורתית הולמת וזה נכון. הם גם טוענים שמטרת הפרוייקט היא להביא לשגשוג טיבט ותושביה, ולטענה הזו אין שחר. הנהנים מהרכבת יהיו יושבי הערים, שם יש רוב מכריע לסינים. בטיבט יש אוכלוסייה קטנה שאיננה זקוקה לתעבורה מתוחכמת. 3.2 מיליארד הדולר שהשקיעו הסינים בבניית המסילה, בזמן שמרבית הטיבטים ממשיכים לחיות בעוני ובמחסור, הם יותר מההשקעה של הסינים בחינוך ובבריאות בטיבט גם יחד מאז 1952.
סלילת מסילות רכבת שימשה באופן מסורתי ככלי בידי מעצמות קולוניאליסטיות כדי לחזק את שליטתן הפוליטית והכלכלית באזורים אותם וניצלו. הסינים עצמם השתמשו בעבר ברכבות כדי לחזק את אחיזתם במונגוליה הפנימית ובשינג'יאנג. מערכות התחבורה המתוחכמות הביאו לאזורים הללו מהגרים סיניים שהפכו את התושבים המקומיים למיעוט באדמתם ופגעו אנושות במורשתם ותרבותם.
השלטונות בבייג'ינג סירבו להתייעץ עם הטיבטים לפני שקיבלו החלטה על הפרויקט, ולא נענו לספיקות שהועלו בפניהם. אין ספק לפיכך, שבניית המסילה אינה עבור הטיבטים, אלא כדי לבסס ולהעמיק את השליטה של סין בטיבט.
על מסע הרכבת מסין ללהאסה ניתן לקרוא בכתבות של יותם יעקובסון ושל דינה היימן נשק גרעיני במקום נשק רוחני
החל מהמאה התשיעית השקיעה טיבט את כוחה בהתפתחות רוחנית במקום בהתעצמות צבאית. ערב הכיבוש הסיני היה לטיבט אמנם צבא קטן ששימש להדיפת פולשים חיצוניים, אבל באופן כללי שימשה טיבט אזור חיץ בין מעצמות הענק הודו וסין וסייעה בכך לשמירת השלום והיציבות באסיה.
בעקבות הכיבוש הסיני ניצבים כעת חיילים סינים והודים זה מול זה, לראשונה בהיסטוריה. ב1962 פרצה מלחמה בין הודו וסין, גם היא לראשונה בהיסטוריה. בעקבות המצב תיגברה הודו את כוחותיה בגבול, ושיווי המשקל האזורי התערער לחלוטין.
חצי מיליון חיילים סינים מוצבים בטיבט, מהם 350,000 באזור האוטונומי הטיבטי, והשאר במזרח ובצפון טיבט. הסינים הקימו בארץ השלווה 17 תחנות רדאר, 14 שדות תעופה צבאיים עם 300 מטוסים, 5 בסיסי טילים ארוכי טווח, וכ-90 בסיסי טילים לטווח קצר ובינוני. הם משתמשים בטיבט לתרגילים ותמרונים צבאיים, שימוש שצפוי לגבור בשנים הקרובות בעקבות פתיחתה של מסילת הרכבת שמקלה על העברת חיילים סיניים למדינה.
בין 300 ל-400 ראשי קרב גרעיניים נמצאים במקומות שונים לאורך הרמה הטיבטית. המרכז הגרעיני הסיני הראשי הוקם בצפון-מזרח טיבט, סמוך לאגם קוקונור המפורסם, ושם פותחו פצצות האטום והמימן הראשונות של סין. ב-1987 נסגר המרכז והפך לאתר תיירות פופולרי, אבל ישנן עדויות לפיהן הסינים ביצעו ניסויים גרעיניים ברמה הטיבטית והשתמשו באוכלוסייה המקומית כדי לקבוע את רמות הקרינה.  זעקת האדמה
טרם הכיבוש הסיני הייתה טיבט גן עדן סביבתי. הרים מושלגים גבוהים מהווים את המקור היציב לנהרות הגדולים של אסיה - היארלונג טסאנגפו (ברהמהפוטרה), המקונג, האינדוס, היאנגצה - שמשקים במימיהם כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם. יערות אדירים עתיקים ותנאיי סביבה ייחודיים היוו את כר הגידול ללמעלה מ-5,000 זני צמחים, 532 מיני ציפורים, ו-126 מינרלים.
המערכת האקולוגית הזו התנהלה במשך מיליוני שנים ללא התערבות אנושית בזכות המודעות הסביבתית העמוקה של הטיבטים שנובעת מתוך הדגש המושם בבודהיזם על התהוות-הגומלין הבלתי פוסקת בין כל היצורים החיים ובינם למערכת הסביבתית-אקולוגית, ומתוך האמונה באלים שומרים ומגינים ששוכנים בצומח, באוויר, באדמה ובהר. כל פעולה של חפירה, למשל, נתפסה כפגיעה אנושה באדמה וטקסים מורכבים ביצעו על מנת לפייס את הישויות ששוכנות בה.
הסינים קוראים לטיבט "שיזאנג" שפירושו "בית האוצרות של המערב". הם ראו בטיבט הכבושה הזדמנות פז בכל המובנים. במקום נהרות אדירים הם ראו אנרגיה בלתי מוגבלת; במקום יערות עבותים הם ראו חום והסקה; במקום צניעות, עיבוד אדמה ואורחות חיים מסורתיים, הם ראו מחצבים, ביזה וכסף. הכיבוש הסיני בזז את המשאבים הטבעיים של טיבט, דילל אותם, וגרם לנזק רב ששנים רבות יעברו עד שטיבט תשתקם ממנו, אם בכלל.
ערב הכיבוש הסיני כיסו יערותיה העתיקים של טיבט שטח של כ-221,800 קמ"ר, מרביתם עצים מחטניים, ובהם עצי אשוח, ברוש, תרזה, אלון ואורן. הסינים כרתו למעלה ממחצית מהם. ההרס הרב ביותר נגרם לדרום ולמזרח טיבט. רק באזור אמדו נעקרו 50 מיליון עצים. בסך הכל כרתו הסינים בטיבט עצים בשווי של למעלה מ-50 מיליארד דולר.
הנזק לסביבה הוא עצום ובלתי הפיך. חלקים רבים בטיבט הופכים למדבר שממה. כריתת היערות גרמה לזיהום, לסחף של אדמה, להצטברות של אדמת טיט בנהרות, למפולות, ולהצפות. הסינים הבינו שישנה בעיה בעקבות השיטפונות העצומים בנהר היאנגצה ב-1998. באזור קאם, משם נובע היאנגצה, נכרתו 85 אחוז מהיערות. היערות הללו ספגו את כמויות המים העצומות שיורדים בתקופת המונסון. בעקבות כריתתם אין עוד מה שיעצור את הגשמים העזים מלגרום לנהרות אסיה לעלות על גדותיהם. בעקבות השיטפונות האטו הסינים מאוד את קצב כריתת היערות בטיבט, אבל הנזק כבר נגרם. המדיניות הסינית מסכנת את צריכת המים ואת חייהם של מיליארדי בני אדם באסיה כולה.
במים ובקרקע
גם על הנהרות הנובעים מטיבט לא חסו הסינים. שני שליש מהאנרגיה שיכולים הסינים להפיק בכוח המים נובעת בטיבט. בנהר הברהמפוטרה לבדו, המכונה בטיבטית יארלונג-טסאנגפו, יש כוח השווה לזה שיכולות להפיק 70 תחנות כוח גרעיניות גדולות. סכרים גדולים הוצבו בנהרות לייצור חשמל ושינו את תוואי הקרקע הטיבטי לנצח. פסולת גרעינית הוטמנה במזרח טיבט בשנות ה-60 וה-70. הפרוייקטים הסיניים גורמים להזרמת שפכים, ניטראטים, מלחים ופסולת תעשייתית אל הנהרות ומזהמים אותם באופן בלתי הפיך. במקביל, בגלל התחממות כדור הארץ, גובר קצב הפשרת הקרחונים ברמה הטיבטית. דו"ח שפורסם לאחרונה קובע כי בכל שנה מאבדים הקרחונים 130.4 קמ"ר משטחם, ועד 2050 צפויים להתכווץ ברבע, דבר שיוביל לשטפונות בטווח הקצר, ולירידה משמעותית בכמות המים בנהרות בטווח הארוך.
סין הפכה את טיבט למכרה ענקי. חלק גדולות מהרזרבות העולמיות של מחצבים כמו ברזל, כרום, נחושת, ליתיום ואוראניום מצויים בטיבט – בסך הכל 126 סוגי מינרלים שונים. מאז שנות ה-60 המוקדמות החלו הסינים בכריית מחצבים מהאדמה הטיבטית. בתקופת "הקפיצה הגדולה קדימה" של השלטון הקומוניסטי בהנהגת מאו, נשלחו לטיבט מאות אלפי אסירים ועובדי כפייה למחנות כרייה וחציבה. לאחרונה נודע כי הסינים גילו לאורך תוואי הרכבת בטיבט רזרבות גדולות של מחצבים, שכרייתן תוביל להקטנת תלותה של סין בייבוא. הרכבת תקל על העברתן מאדמת טיבט.
במכרה האוראניום 792 שבאזור האוטונומי הטיבטי בגאנשו דווח על דליפה של חומרים רדיואקטיביים. באזור יש שיעור גבוה מאוד של מקרי סרטן ומחלות שונות הקשורות לזיהום רדיואקטיבי. רופאים טיבטים באזור מעריכים כי מחצית ממקרי המוות באזור קשורים בזיהום הזה.
חיי הבר המשגשגים בטיבט נמחו כמעט כליל. דובים, זאבים, אווזי בר, ברווזים, אנטילופות, נמרי שלג, דובי פנדה, נכחדו כמעט כולם.
קשה לאמוד את ההשפעות האקולוגיות ארוכות הטווח של הרס היערות והסביבה בטיבט, אך ברור כי תחת הכיבוש הסיני הפכה טיבט לארץ שממה. |
